דו שיח עם הרחם

כל אישה חווה זאת בסביבות גיל 12, עם הופעת הווסת הראשונה. אמא מברכת, קונה מתנה, אומרת "איזה יופי, גדלת". כשקיבלתי ווסת לראשונה אמרו לי "מזל טוב- יש פדים, טמפונים ואדקס לכאבים". זה היה כל כך ברור ולגיטימי שאסבול מכאבים ואהיה עצבנית לפני הווסת! אם אמי ואחותי הגדולה סובלות, למה שאצלי זה יהיה אחרת? השנים חלפו, לפעמים נזקקתי למשככי כאבים ולפעמים לא, אך שנים קיבלתי ווסת חודשית בלי להבין למה, מהי המחזוריות החודשית שאנו חוות כל חודש מחדש? מה מטרתו של הדימום הווסתי שלי? במשך השנים הבנתי את מהותה של המחזוריות החודשית שלי המשתנה בכל חודש יחד איתי, ואני הרי משתנה כל הזמן. למדתי ובחנתי את הנושא לעומק על ידי התבוננות בגופי, מעקבי פוריות, לימודי מודעות עצמית, עבודה עם התודעה ועם היוגה הנשית. עם מעט תשומת לב, חלקכן רואות שינוי באופן שבו הווסת מגיעה: כמות ואיכות הדימום, האם הדימום מגיע מיד או שלוקח לגוף זמן עם מספר ימים של הפרשות, כאבי ווסת, תסמונת קדם ויסתית ה- pms, מיגרנות וכאבי ראש, צורך במתוק, עצבנות, עייפות וירידת האנרגיה, מצבי רוח והצורך לפרוץ בבכי רק כי נתקלנו עם הבוהן במדרגה, כל אלה ועוד.

הבשורה המשמחת היא- שזה ממש לא חייב להיות כך!

לקח לי שנים להבין שכאבי ווסת לא חייבים להיות חלק מהעניין. כמובן שהכל מתחיל במעט תשומת לב והקשבה לגוף, שינוי ההתייחסות והגישה שלנו. ולפני שארחיב על כל אלה, אסביר על המחזוריות החודשית שלנו: מחזור הווסת הוא המחזור הבסיסי והארצי ביותר שיש לנו. מחזורי הטבע, כמו גאות ושפל של גלי הים, עונות השנה, ומחזוריות הירח, משתקפים באופן קטן יותר במחזוריותה של האישה. מחזור הווסת שולט גם על זרימת הנוזלים בגוף, וגם על המידע ועל היצירתיות. אנו מקבלות ומעבדות מידע באופן שונה בזמנים שונים במהלך המחזוריות שלנו. בתרבויות רבות מחזור הווסת של האישה נתפס כמקודש. גם בחברה המודרנית מחזור הביוץ מושפע מהלבנה. מחקרים הוכיחו כי שיעור השיא של התעברויות וביוץ מתרחשים בליל ירח מלא או יום לפניו, ואילו במהלך הופעתו של הירח החדש שיעורי ההתעברויות יורדים והרבה נשים מתחילות את דימום הווסת שלהן. כל מחזור יתחיל בימי הווסת שלנו, ימי הווסת הם ימים של כינוס פנימה והתבוננות, סוג של חשבון נפש, ימים שבהם נווסת את הפעילות שלנו ונוריד הילוך. בימים אלו ה- fsh (הורמון מגרה זקיק המופרש מההיפופיזה) מתחיל לעלות עד לביוץ. לאחר הווסת מתחילה עלייתו של האסטרוגן המופרש מהשחלות. האסטרוגן מכין את הגוף לקליטת היריון על ידי עיבוי רירית הרחם והתפתחות צינוריות החלב בשד. הגוף מכין עצמו לבריאה של חיים חדשים. בשלב זה מבשילה ביצית בשחלה בתוך זקיק, וכשהזקיק גדל הביצית פורצת ממנו ומתוך השחלה. זה רגע הביוץ. הביצית נאספת על ידי החצוצרה ונודדת לאורכה עד שהיא מגיעה אל הרחם. בימים בהם האסטרוגן עולה אנו במיטבנו, זהו שיא הביטוי העצמי שלנו, והאנרגיה גבוהה ומתפרצת. זוהי תקופה טובה להציף מיזמים, להיות יצירתית ופעילה. במחצית ראשונה זו של המחזור יש עליה באונה השמאלית של המוח. האסטרוגן משפר חדות וזיכרון, מעלה את החשק המיני ואת היכולת הקוגנטיבית, מפתח את החושים, מרכך את העור, מחזק את העצמות ונוגד דיכאון. האסטרוגן מגיע לשיאו בביוץ. במידה ואיננו הרות בזמן הביוץ, נעבור למחצית השנייה של מחזור הווסת. Lh המופרש מההיפופיזה, הופך את הזקיק שממנו פרצה הביצית לגופיף צהוב, הגופיף הצהוב אשר בשחלה יפריש פרוגסטרון אשר יזין את רירית הרחם לקראת ההריון הרצוי. הורמון זה גם אחראי לכך שהגוף לא ידחה את ההריון. השבועות שעוברים מהביוץ עד לווסת הם הזמן בו מתחיל כינוס עדין והדרגתי פנימה, זמן בו אנו נסוגות בטבעיות מהתנהגות מוחצנת להתנהגות מהורהרת ומופנמת יותר, סקירה לאחור של הדברים שנוצרו ובחינה של היבטים שליליים וקשים של חיינו.

בגלל הצורה בה למדנו להסתכל על דברים ולקטלג אותם, אנו מייחסות את הרגשות השליליים ומצב הרוח המופנם שלפני ווסת, כרעים ולא פוריים. כאשר אנו חוסמות את המידע הירחי, תת-המודע מגיע אלינו בחלומות, ברגשות, בתשוקות ובמדיטציה. מידע ירחי הוא מידע מהורהר ואינטואיטיבי. אם נמשיך להדחיקו הוא יחזור אלינו כתופעת pms (תסמונת קדם ווסתית), ממש כפי שרגשות שמתכחשים אליהם עלולים להתבטא כמחלה. ככל שנדחיק יותר, כך האגן ישלח יותר איתותים והמצב יחמיר כ- pms ויתבטא בהמשך בסימפטומים קשים בגיל המעבר. הוכח כי בשלב זה של המחזוריות, פעילה יותר האונה הימנית של המוח הקשור לידיעה האינטואיטיבית, וקיימת תקשורת מוגברת בין אונות המח, הגישה שלנו, והיכולת לזהות את התחומים הקשים והכואבים בחיינו. כדאי לתת מקום ולהאמין בחשיבותן של הסוגיות הצצות בתקופה זו ולשנות את הקסם שלנו. כאמור, אנו משתנות בכל רגע לאורך כל המחזוריות החודשית שלנו. התחושה משתנה בימי הווסת כמו גם לפני הביוץ, וכך זה צריך להיות. רק הבנה זו יכולה להוריד מאיתנו את האשמה על כך שאנו "רעות" לבני הזוג בתקופה שלפני ווסת, ומדוע אין אנו שולטות בזה. הידיעה הזאת יכולה לאפשר לנו להתאים את אורח חיינו עד כמה שניתן למחזוריות החודשית, לנצל את רמת האנרגיה הגבוהה אחרי הווסת, להיות יצירתיות, יוזמות ופעילות, ולהכיל את הירידה ההדרגתית ברמת האנרגיה לאחר הביוץ, מבלי לבקר או לשפוט את עצמנו על כך. מספיק שאפנה לעצמי זמן ואתפנק עם ספר במיטה, או אלך לשיעור יוגה נוסף השבוע. רק זה כבר יקל מאד על ה-pms. אם אנחנו סובלות מכאבי ווסת, רגע לפני שתופיע- נעסה עם שמן קיק את הבטן התחתונה ונסב את תשומת ליבנו אל הרחם. זהו דו שיח עם הרחם שלנו, המקום שממנו אנו יוצרות ובוראות לא רק תינוקות וחיים חדשים, אלא גם את עצמנו בכל חודש מחדש. את ימי הווסת ננצל להתכוננות לפתח משהו הבא ממקום עמוק בתוכנו- איזו אישה אני כעת, איזו אישה הייתי בחודש האחרון וכיצד הייתי מעוניינת לברוא את עצמי בחודש הקרוב. לכל מחשבה יש תגובה שרירית בגופנו, הגישה שלנו, האופן שבו אנו פונות לאחרים, הצורה בה אנו מתייחסות לעצמנו ואל הגוף שלנו. לכל אלו יהיו השלכות על האופן שבו נחווה את הווסת והמחזור החודשי. מצב בריאותנו ואושרנו תלוי במידה רבה באופן שבו אנו תופסות את אירועי חיינו ופחות האירועים עצמם. מערכת העצבים האוטונומית היא המערכת שעוזרת להפוך את מחשבותינו ורגשותינו לסביבה פיסית, שהופכת עם הזמן לגוף הפיסי שלנו. החלק במערכת העצבים המפקח על הפעילות היומיומית של האיברים הפנימיים, מורכב משני חלקים: מערכת עצבים פארא-סימפתטית ומערכת עצבים סימפתטית. שתי המערכות הללו מעצבות כל איבר בגופנו- עיניים, צינור הדמעות, בלוטות הרוק, כלי דם, בלוטות הזיעה, הלב, בית הקול, הקנה, הריאות, הקיבה, בלוטות יותרת הכליה, הכליות, הלבלב, המעיים, שלפוחית השתן ואיברי המין.

מערכת העצבים הפארא-סימפתטית היא הבלם בגופנו ומפעילה תפקודים הקשורים בצמיחה ושיקום, מנוחה והרפיה, ומטפלת בעיקר באנרגיה של הגוף. לעומת זאת, מערכת העצבים הסימפתטית היא דוושת ההאצה של הגוף, המעוררת את המטבוליזם כדי שנוכל להתמודד עם אתגרים ובעיות שמקורם מחוץ לגוף. גירוי מערכת העצבים הסימפתטית מניע את כל הגוף וכך הגוף יכול להגן על עצמו. זהו המנגנון הידוע בשם "תקיפה או בריחה": האישונים מורחבים, העוצמה וקצב הלב גוברים, כלי הדם מתכווצים וגורמים לעליה בלחץ הדם, המעיים משאילים דם מתוך המאגרים שלהם, ומוזררמים לאיברים חיוניים באותו רגע – הריאות, הלב והמוח – שמכינים אותנו למאבק. פעולת המעיים ושלפוחית השתן מושתקת בו זמנית. מצב זה הוא ההיפך הגמור מפעילות מערכת העצבים הפרא-סימפתטית שתפקידה לכווץ את האישונים, להאט את קצב הלב, להביא לפעילות מעיים, ולשחרר את שלפוחית השתן ופי הטבעת. כל פעילות או דפוס חשיבה שמפעילים את מערכת העצבים הפארא-סימפתטית, מגדילים את חשבון הזכות ב"בנק הבריאות" שלנו, והפעילות של מערכת העצבים הסימפתטית מושכת מחשבון הזכות שלנו באותו בנק. בנקודה זו תפיסתנו הופכת חשובה מאד. מה שהגוף חווה כבעיה מבחוץ, גורם לחץ ומפעיל את מערכת העצבים הסימפתטית. הבנת האופן שבו מחשבותינו ורגשותינו משפיעים על כל הורמון ותא בגופינו, מאפשרים לנו לשנות ולשפר את בריאותנו. מזון טבעי, תוספי תזונה, פעילות גופנית, מדיטציה ועוד, הינם רבי עוצמה לשמירה על בריאות תקינה. אך הדברים המשפיעים על בריאותנו יותר מכל הם גישתנו, אמונותינו ודפוסי החשיבה היומיומיים שלנו. כמה פעמים שמענו את המשפט "אני לא מבינה את זה. היא תמיד הקפידה על פעילות גופנית ותזונה נכונה, איך זה שדווקא היא חלתה?" ומאידך יש את האדם שמפריז באכילת יתר, עישון ללא הרף ושתיית אלכוהול, וחי עד גיל מופלג ללא כל מחלה נראית לעין. התשובה טמונה, לפחות באופן חלקי, ברגשות ובגישתו של האדם.

רק צריך לזכור לתת תשומת לב למחזוריות החודשית, לחוסר האנרגיה לפני ווסת, ל-pms, לכאבי הווסת, ונדע שאלו תופעות טבעיות ולגיטימיות וכך צריך להיות. בלי לקטלג את התחושות הנעימות שלנו כדבר טוב ואת התחושות הקשות יותר כדבר רע.

נתייחס לשלב טרום הווסת ולימי הווסת כאל זמן להרהורים והתחדשות, זמן לדו שיח עם הרחם. נקדיש פרק זמן זה לעצמנו, נכיל את המידע הירחי והידיעה הפנימית והאינטואיטיבית שלנו, וניתן לגוף ולתחושות הפיסיות את המקום שלהם. ברגע שנתחיל להעריך את מחזור הווסת שלנו כחלק ממערכת הנחיה פנימית אנו מתחילות להירפא מבחינה הורמונלית ורגשית.