מושגי יסוד יוגה

א-סטיה: אי צבירה גם של דברים חומרים ושל ידע ורוחניות.
אבהיניוושה: הצמדות לחיים.
אהימסה: אי פגיעה בבני אדם, בבעלי חיים ובעצמנו.
אווידה: תפיסה שגויה, תפיסה של נשמה כלא נשמה, הנצחי כחולף, טוהר כלא טוהר, של אור כחושך וכן הלאה.
אום: המנטרה של היוגי.
אישוורה פראנדיהנה: התמסרות לאל.
אסאנה: תנוחה יציבה ונינוחה ומקום התרגול האישי שלנו.
אסמיטה: אנוכיות ותחושת אגו.
אפאנה: המרחב התחתון האחראי על סילוק הפסולת מהגוף.
אפריגרה: אי חמדנות.
אשטנגה יוגה: שמונת האיברים של היוגה. היוגה בת שמונה האיברים מובילה לידע המבחין וידע זה מביא לסיום הסבל.
ברהאמצ'אריה: הליכה לכיוון המוחלט.
ברכה אל השמש: סוריה נמסקר, סדרה של תנוחות המתורגלת ברצף.
גיל המעבר: הגיל שבו מתחילה הפסקת הווסת באופן הדרגתי אצל נשים.
דהיינה: מדיטציה. ביסוס הריכוז ברציפות וללא הפרעה, מקום בו החושים אינם פועלים עוד.
דהרנה: ריכוז פנימי או חיצוני. כאשר התודעה מכוונת בזרם אחד של מחשבה אל אובייקט נבחר, מבלי שתתפזר.
דוושה: סלידה והתרחקות, דחייה מכאב או צער.
דוקהה: סבל, כולל כל סוגי המועקות: צער, כאב, חוסר סיפוק, תסכול, ייאוש, אי נעימות, חוסר נוחות, מצבי רוח שלילים וכן הלאה.
הרפיה: סוואסנה, תנוחה ביוגה.
ווסת: ימי הדימום אצל האישה.
ויווקה: פרושה הבחנה מן ההיבט הפילוסופי.
ויווקי: אדם שיודע להבחין בין האמיתי ללא אמיתי, בין תעתוע לבין אמת, בין העיקרי לתפל, בין היחסי למוחלט וכן הלאה.
טאפאס: להט התרגול, המאמץ בתרגול, הכוח, הסבלנות, ההתמדה והנחישות המושקעים בניסיון לפעול באופן חיובי בגוף ובדיבור ובהכרה.
יאמה: אמות מידה לעבודה חיצונית.
יוגה: איחוד, בין האדם לסובב אותו, בין הגוף והנפש, בין התנועה והנשימה. תוך תרגול המשלב איחוד בין תנועה ונשימה ניתן להגיע לאיחוד בין הגוף והנפש.
יוגה נשית: שיטת תרגול שמשלבת בין מסורת היוגה לאופן הפעולה של הגוף הנשי. יוגה נשית
יוגי: אדם המתרגל יוגה.
מאיה: אשליה.
מולה בנדה: איסוף של רצפת האגן. בנדה היא איסוף, הרמה או נעילה. מולה היא שורש, בסיס.
מחזוריות חודשית: מחזור הווסת המתרחש בכל חודש בגוף האישה.
ניאמה: אמות מידה לעבודה פנימית.
נשימה: תהליך קליטת האוויר וחילוף הגזים המתרחש בריאות, נשימה היא חיים.
סאוצ'ה: טהרה, ניקיון פנימי וחיצוני דרך ההתנהגות והדיבור, דרך החשיבה ותפילת הלב.
סאטיה: אמיתיות, דבקות באמת, לחיות באמת, באותנטיות מלאה במחשבה, דיבור ומעשה.
סאמסקרה: מושג הקרמה. לפי תורת הקארמה לכל פעולה יש שרשרת של תוצאות. הקרמה היא חוק טבע ואין להשתחרר ממנו- לכל פעולה יש תוצאה.
סוואדיהיה: לימוד עצמי מתוך שיחות וקריאה.
סוטרה: מילולית משמעה נים או חוט, הסוטרות יחד שוזרות חוט של תורה כלשהי. משפט חכם קצר ותמציתי. הסוטרות נועדו כעזר לזיכרון וללימוד בעל פה.
סוקהה: היא שמחה, אושר, נחמה, נועם, נעימות, אנרגטיות וחיוניות, קלות וקלילות, עליזות, שגשוג וכן הלאה.
סמאדהי: כאשר מושא המדיטציה מלוכד עם המודט, נעלמת המודעות העצמית.
סנטושה: שביעות רצון מתוך הגדלת כוח האמון והאמונה, קבלה פנימית.
פורושה: העיקרון הרוחני, הנשמה.
פראנאימא: שליטה בפראנה, אנרגיית החיים.
פראנה: אנרגית החיים הכוללת של הגוף וגם של הנשימה.
פראקריטי: העיקרון החומרי, החומר, הטבע.
פרטיאהארה: התכנסות, כינוס החושים, הפסקת זרימת הרשמים של אובייקטים חיצוניים המצויים בעולם אל ההכרה.
פרינמה: ידיעת השינוי.
צ'אקרה: מרכז אנרגיה, קיימים שבעה מרכזים אנרגטים בגוף.
ראגה: השתוקקות והיצמדות.
רצפת אגן: אזור הפרינאום, רצפת האגן היא מוצא למספר פתחים חשובים: צינור השתן, הנרתיק (אצל האישה) ופי הטבעת.
שלוש הגונות: רגא'ס, טמאס, סאטווה. לפי התפיסה של היוגה, המציאות, או הפראקריטי, מורכבת משלוש איכויות. אלו הן איכויות בסיסיות ביותר שמרכיבות את כל המהויות החומריות והנפשיות.
     טמאס: אנרגיה של עייפות, כבדות, עכירות, התמדה, מחשבות שלילות, חוסר טוהר.
     רג'אס: אנרגיה של עשייה, פעלתנות, להיטות, דינאמיות, יצירתיות.
     סאטווה: אנרגיה של טוהר, צלילות, בהירות, איזון, מדיטציה, התבוננות פנימה ואינטואיציה.