דו שיח עם הרחם

כל אישה חווה את זה בגיל 12 בערך הווסת הראשונה.
אמא מברכת, קונה מתנה, אומרת איזה יופי את גדלה. כשאני קיבלתי ווסת לראשונה אמרו לי מזל טוב יש פדים, יש טמפונים ויש אדקס לכאבים.
זה היה כל כך ברור ולגיטימי שאסבול מכאבים ואהיה עצבנית לפני הווסת. אם אמא ואחותי הגדולה סובלות, למה שאני לא?
השנים חלפו ואני גדלתי ובגרתי, לפעמים נזקקתי למשככי כאבים ולפעמים לא, אך שנים קיבלתי ווסת בכל חודש בלי להבין בכלל למה, מה זאת המחזוריות החודשית הזו שאנו חוות כל חודש מחדש, מה זה הדימום, הווסת שלי.
עוד כמה שנים חלפו וכבר הבנתי את מהותה של המחזוריות החודשית שלי והתחלתי להתבונן בה יותר מקרוב ויותר לעומק, היא משתנה מחודש לחודש יחד איתי ואני משתנה כל הזמן.
למדתי את הנושא לעומק בחנתי אותו דרך התבוננות בגוף, מעקב פוריות, לימודי המודעות העצמית שלי עבודה עם התודעה ודרך היוגה הנשית.
חלקכן אפילו עם מעט תשומת לב רואות שינוי באופן שבו הווסת מגיע: כמות ואיכות הדימום, האם הדימום מגיע מיד או שלוקח לגוף זמן להתניע ויש מספר ימים של הפרשות? כאבי הווסת, התסמונת הקדם ויסתית ה- pms, המיגרנות וכאבי הראש, הצורך במתוק, העצבנות, העייפות וירידת האנרגיה, מצבי הרוח היכולת שלנו לפרוץ בבכי רק כי נתקלנו עם הבוהן במדרגה, כל אלה ועוד.
אבל זה ממש לא חייב להיות ככה.
לקח לי שנים להבין שכאבי ווסת ו-לא חייבם להיות חלק מהעניין. כמובן שהכל מתחיל במעט תשומת לב והקשבה לגוף, שינוי התיחסות והגישה שלנו. ולפני שארחיב על כל אלה אדבר בקצרה על המחזוריות החודשית שלנו.
מחזור הווסת הוא המחזור הבסיסי והארצי ביותר שיש לנו.
המחזורים של הטבע כמו גאות ושפל של גלי הים, עונות השנה, ומחזוריות הירח, משתקפים באופן קטן יותר במחזוריות של האישה.
מחזור הווסת שולט לא רק על זרימת הנוזלים בגוף אלא גם על המידע ועל היצירתיות.
אנחנו מקבלות ומעבדות מידע באופן שונה בזמנים שונים במחזוריות שלנו.
בתרביות רבות מחזור הווסת של האישה נתפס כמקודש.
גם בחברה המודרנית מחזור הביוץ מושפע מהלבנה. מחקרים הוכיחו כי שיעור השיא של התעברויות וגם של ביוץ מתרחשים בירח מלא או יום לפני כן, ואילו במהלך הופעתו של הירח החדש שיעורי ההתעברויות יורדים והרבה נשים מתחילות את דימום הווסת שלן.
כל מחזור יתחיל בימי הווסת שלנו, הימים של הווסת הם ימים של כינוס פנימה התבוננות, סוג של חשבון נפש, ימים שבהם נווסת את הפעילות שלנו נוריד הילוך, הימים שבהם (fsh הורמון מגרה זקיק המופרש מההיפופיזה) מתחיל לעלות עד לביוץ.
לאחר הווסת מתחילה עלייתו של האסטרוגן המופרש מהשחלות, האסטרוגן מכין את הגוף לקליטה של היריון על ידי עיבוי רירית הרחם והתפתחות צינוריות החלב שבשד, הגוף מכין עצמו לבריאה של חיים חדשים.
בשלב זה ביצית מבשילה בשחלה בתוך זקיק וכשהזקיק גדול הביצית פורצת מתוכו ומתוך השחלה, זה רגע הביוץ. הביצית על ידי החצוצרה ונודדת לאורכה עד שהיא מגיעה לרחם.
בימים בהם האסטרוגן עולה אנו במיטבנו, זהו שיא ההתבטאות העצמית שלנו כלפי חוץ והאנרגיה שלנו גבוהה ומתפרצת. זוהי תקופה טובה להציף מיזמים, להיות יצירתיות ופעילות. במחצית הראשונה זו של המחזור יש עליה באונה השמאלית של המוח.
האסטרוגן משפר חדות וזיכרון, מעלה את החשק המיני ואת היכולות הקוגניטיבית, מפתח את החושים, מרכך את העור, מחזק את העצמות ונוגד דיכאון. האסטרוגן מגיע לשיאו בביוץ.
במידה ואיננו הרות בזמן הביוץ אנחנו עוברת למחצית השנייה של מחזור הווסת.
Lh המופרש מההיפופיזה הופך את הזקיק שממנו פרצה הביצית לגופיף צהוב, הגופיף הצהוב אשר בשחלה יפריש פרוגסטרון אשר יזין את רירית הרחם לקראת ההריון הרצוי, הורמון זה גם אחראי על כך שהגוף לא ידחה את ההריון.
השבועות שעוברים מהביוץ עד לווסת הם הזמן בו מתחיל כינוס עדין והדרגתי פנימה, זמן בו אנחנו נסוגות בטבעיות מהתנהגות מוחצנת להתנהגות מהורהרת ומופנמת יותר, סקירה לאחור של הדברים שנוצרו ובחינה של היבטים שלילים וקשים של חיינו שיש לשנות ולהתאים.
בגלל הצורה שבה למדנו להסתכל על דברים ולקטלג אותם, אנחנו תופסת את הרגשות ומצב הרוח המופנם שלפני ווסת כרעים ולא פוריים.
אנחנו נוהגות לחסום את המידע הירחי, התת-מודע המגיע אלינו בשלב זה בחלומות, ברגשות, בתשוקות ובמדיטציה. מידע ירחי הוא מידע מהורהר ואינטואיטיבי.
אם אנחנו חוסמות מידע זה וממשיכות לחיות ולהדחיק הוא יגיע אלינו בחזרה כ- pms (תסמונת קדם ווסתית), ממש כמו שרגשות שמתכחשים אליהם עלולים להתבטא כמחלה. ככל שנדחיק יותר האגן ישלח יותר איתותים והמצב יחמיר כpms- ויותר מאוחר בסימפטומים קשים בגיל המעבר.
הוכח כי בשלב הזה של המחזוריות האונה הימנית של המוח פעילה יותר החלק שקשור לידיעה האינטואיטיבית וקיימת תקשורת מוגברת בין האונות, הגישה שלנו, היכולת לזהות את התחומים הקשים והכואבים בחיינו ולשנות, הקסם שלנו.
כדאי לתת מקום ולהאמין בחשיבותן של הסוגיות הצצות בתקופה זו.
כאמור אנחנו לא אותו הדבר לאורך החודש, אנחנו משתנות לאורך המחזוריות החודשית שלנו, אנחנו משתנות גם בכל רגע עם כל מחשבה ומחשבה שלנו. לא נחוש אותו הדבר בימי הווסת כמו לפני הביוץ וכך זה צריך להיות.
רק ההבנה הזאת יכולה להוריד מאיתנו את ההאשמה על כמה שאנחנו מגעילות לבן הזוג שלנו לפני ווסת ולמה אין אנו שולטות בזה.
הידיעה הזאת יכולה לאפשר לנו להתאים את אורח החחים שלנו עד כמה שניתן למחזוריות החודשית, לנצל את רמת האנרגיה הגבוה אחרי הווסת להיות יצירתיות, יוזמות, פעילות וניתן מקום לירידה ההדרגתית ברמת האנרגיה לאחר הביוץ מבלי לבקר או לשפוט את עצמנו על כך. אז לא צריך לקרצף את כל הבית רגע לפני ווסת, הבעל ישמור על הילדים בערב ואני אלך לשיעור יוגה נוסף השבוע, אקח לעצמי מעט זמן פנאי ואתפנק עם ספר במיטה.
רק זה כבר יקל מאד על pms, אם אנחנו סובלות מכאבי ווסת, רגע לפני שנקבל - נעסה עם שמן קיק את הבטן התחתונה ונסב את תשומת ליבנו אל הרחם.
דו שיח עם הרחם, הרחם שלנו המקום שממנו אנחנו יוצרות ובוראות לא רק תינוקות וחיים חדשים אלא גם את עצמנו בכל חודש מחדש.
את ימי הווסת ננצל להתכוננות ללדת ולפתח משהו הבא ממקום עמוק בתוכנו, איזו אישה אני עכשיו, איזו אישה הייתי בחודש האחרון וכיצד הייתי מעוניינת לברוא את עצמי בחודש הקרוב.
לכל מחשבה יש תגובה שרירית בגופנו, הגישה שלנו, האופן שבו אנחנו פונות לאחרים, הצורה בה אנחנו מתייחסות לעצמנו, מה שאנו אומרות לגוף שלנו, לכל אלה יהיה השלכות על האופן שבו נחווה את הווסת והמחזור החודשי.
מצב בריאותנו ואושרנו תלוי במידה רבה באופן שבו אנחנו תופסות את אירועי החיים שלנו ופחות באירועים עצמם.
מערכת העצבים האוטונומית היא המערכת שעוזרת להפוך את מחשבותינו ורגשותינו לסביבה פיסית שהופכת עם הזמן לגוף הפיסי שלנו.
אותו חלק במערכת העצבים שגם מפקח על הפעילות היומיומית של האיברים הפנימיים, מורכב משני חלקים: מערכת עצבים פארא-סימפתטית ומערכת עצבים סימפתטית. שתי המערכות הללו מעצבות כל איבר בגוף ובכלל זה גם העיניים, צינור הדמעות, בלוטות הרוק, כלי דם, בלוטות הזיעה, הלב, בית הקול, הקנה, הריאות, הקיבה, בולטות יותרת הכליה, הכליות, הלבלב, המעיים, שלפוחית השתן ואיברי המין.
במונחים כללים מערכת העצבים הפארא-סימפתטית היא הבלם בגופנו היא מפעילה תפקודים הקשורים בצמיחה ושיקום, מנוחה והרפיה ומטפלת בעיקר באנרגיה של הגוף.
לעומת זאת מערכת העצבים הסימפתטית היא דוושת ההאצה של הגוף, היא מעוררת את המטבוליזים כדי שנוכל להתמודד עם אתגרים ובעיות שמקורם מחוץ לגוף.
גירוי מערכת העצבים הסימפתטית מניע את כל הגוף וכך הגוף יכול להגן על עצמו.
זה המנגנון הידוע בשם תקיפה או בריחה: האישונים מורחבים, העוצמה והקצב של התכווצויות הלב גוברים, כלי הדם מוצרים וגורמים לעליה בלחץ הדם, המעיים משאילים דם מתוך המאגרים שלהם, וזה מוזרם לאיברים חיוניים באותו רגע – הריאות, הלב והמוח – שמכינים אותנו למאבק. פעולת המעיים ושלפוחית השתן מושתקת בו זמנית.
מצב זה הוא ההיפך הגמור מפעילות מערכת העצבים הפרא-סימפתטית שתפקידה לכווץ את האישונים, להאט את קצב הלב, להביא לפעילות מעיים, ולשחרר את שלפוחית השתן ופי הטבעת.
כל פעילות או דפוס חשיבה שמפעילים את מערכת העצבים הפארא-סימפתטית מגדילים את חשבון הזכות בבנק הבריאות שלנו והפעילות של מערכת העצבים הסימפתטית מושכת מחשבון הזכות שלנו באותו בנק.
בנקודה זו תפיסתנו הופכת חשובה מאד מה שהגוף חווה כבעיה מבחוץ גורם לחץ ומפעיל את מערכת העצבים הסימפתטית.
הבנת האופן שבו מחשבותינו ורגשותינו משפיעים על כל הורמון ותא בגופינו מאפשרים לנו לשנות ולשפר את בראותנו.
מזון טבעי, תוספי תזונה, פעילות גופנית, מדיטציה ועוד, כולם אמצעים רבי עוצמה להבטחת בריאות תקינה ושמירה עליה. אך ללא קשר לסוג תזונה הטבעית ותוספי התזונה שלנו,גם כאשר נעשה כמיטב יכולתנו בתחומים אלה, הדברים שמשפיעים על בראותנו יותר מכל הם גישתנו, אמונותינו ודפוסי החשיבה היומיומיים שלנו.
כמה פעמים שמענו מישהי אומרת, "אני לא מבינה את זה. היא תמיד הקפידה עד פעילות גופנית ותזונה נכונה, איך זה שדווקא היא חלתה?" ובקצה השני יש את האדם השמן שאוכל, מעשן ללא הרף ומפריז בשתיית אלכוהול, וחי עד גיל מופלג ללא כל מחלה נראית לעין.
התשובה טמונה לפחות חלקית ברגשות ובגישה של האדם.

אם רק נזכור לתת מעט תשומת לב למחזוריות החודשית לחוסר האנרגיה לפני ווסת, לpms, לכאבי הווסת לדעת לומר לעצמנו שהכל בסדר ולגיטימי ואפילו כך צריך להיות.
בלי לקטלג את התחושות הנעימות שלנו כדבר טוב ואת התחושות הקשות יותר כדבר רע.

לשלב טרום הווסת ולימי הווסת נתייחס כזמן להרהורים והתחדשות, זמן לדו שיח עם הרחם. נקדיש פרק זמן זה לעצמנו עד כמה שנוכל, ניתן למידע הירחי, לידיעה הפנימית
והאינטואיטיבית שלנו את המקום שלה וניתן לגוף ולתחושות הפיסיות את המקום שלהם.
ברגע שנתחיל להעריך את מחזור הווסת שלנו כחלק ממערכת הנחיה פנימית אנחנו מתחילות להירפא מבחינה הורמונלית ורגשית כאחת.